1
00:00:00,000 --> 00:00:08,000
תחילת קלטת 2, ראיון עם דוד שפיגלר בסטוקהולם, 20 במאי 1997.

2
00:00:08,000 --> 00:00:14,000
דוד, אמרת זה עתה שחזרת לגטו.

3
00:00:14,000 --> 00:00:17,000
תוכל לתאר איך הוריך הסתדרו?

4
00:00:17,000 --> 00:00:21,000
כיצד הידרדרו תנאי המחיה?

5
00:00:21,000 --> 00:00:24,000
הם הידרדרו בצורה אדירה.

6
00:00:24,000 --> 00:00:30,000
כשבאתי לכאן, סיפרתי להוריי ולכל חבריי.

7
00:00:30,000 --> 00:00:35,000
מה שקיבלת כשנכנסת לכוח העבודה.

8
00:00:35,000 --> 00:00:40,000
ראיתי שאין עתיד.

9
00:00:40,000 --> 00:00:43,000
זה היה כלום.

10
00:00:43,000 --> 00:00:45,000
לא ראית עתיד בבנדין?

11
00:00:45,000 --> 00:00:47,000
שום דבר בכלל.

12
00:00:47,000 --> 00:00:51,000
תוכל לתאר, לפני שתמשיך, איך נראה הגטו?

13
00:00:51,000 --> 00:00:53,000
האם הגטו היה מגודר?

14
00:00:53,000 --> 00:00:57,000
הגטו היה מגודר, עם משטרה יהודית.

15
00:00:57,000 --> 00:01:03,000
אנשים הלכו לעבודה, לחנות חייטות.

16
00:01:03,000 --> 00:01:12,000
בגדים צבאיים רבים הגיעו מהחזית והיו זקוקים לתיקון.

17
00:01:12,000 --> 00:01:21,000
בעיר עצמה היו מדים חדשים, מיוצרים, ובגדים אזרחיים.

18
00:01:21,000 --> 00:01:24,000
כמה גדולה הייתה בנדין, כמה תושבים יכלו להיות בה?

19
00:01:24,000 --> 00:01:27,000
60-70,000, יהודים בלבד.

20
00:01:27,000 --> 00:01:29,000
ואמרת 80% יהודים?

21
00:01:29,000 --> 00:01:31,000
כן, זה היה 80% יהודים.

22
00:01:31,000 --> 00:01:36,000
אז התנאים הידרדרו באופן דרסטי ולא ראית עתיד?

23
00:01:36,000 --> 00:01:38,000
לא ראיתי עתיד.

24
00:01:38,000 --> 00:01:42,000
אבל יכולת לעזוב את בנדין?

25
00:01:42,000 --> 00:01:44,000
למה אתה מתכוון?

26
00:01:44,000 --> 00:01:46,000
לא ראית עתיד בבנדין.

27
00:01:46,000 --> 00:01:52,000
לא יכולתי לעזוב את בנדין, הייתי מנותק לחלוטין.

28
00:01:52,000 --> 00:02:00,000
הועסקתי בחנות חייטות כגוזר.

29
00:02:00,000 --> 00:02:11,000
הייתי מניח את הבדים על שולחן ענק.

30
00:02:11,000 --> 00:02:16,000
וראיתי שם איפה אפשר לגנוב. הייתי גם במחנה.

31
00:02:16,000 --> 00:02:23,000
היה צריך לחיות, היה צריך להקריב את החיים כדי לשרוד.

32
00:02:23,000 --> 00:02:28,000
ברור שיהודים לא צריכים לגנוב, אבל היה צריך לעשות משהו.

33
00:02:28,000 --> 00:02:33,000
זה לא היה רכוש יהודי, זה היה רכוש גרמני.

34
00:02:33,000 --> 00:02:47,000
פעם אחת חזרתי הביתה, קשרתי חתיכת בד, בטנה, מחליפה.

35
00:02:47,000 --> 00:02:52,000
זה היה בערך שלושה, ארבעה מטרים. נתתי את זה לאבא, ואמרתי שמצאתי את זה.

36
00:02:52,000 --> 00:02:55,000
אז מצאתי את זה בעיר, אמרתי.

37
00:02:55,000 --> 00:02:58,000
אני הולך כל כך הרבה פעמים ולא מוצא כלום.

38
00:02:58,000 --> 00:03:02,000
סיפרתי לו מה זה.

39
00:03:02,000 --> 00:03:06,000
הוא לא רצה למכור את זה. הלכתי ומכרתי את זה.

40
00:03:06,000 --> 00:03:13,000
קיבלתי על זה כמה מארקים מחייט.

41
00:03:13,000 --> 00:03:22,000
הגרוע מכל היה כשהם חילקו אוכל עם הקופונים.

42
00:03:22,000 --> 00:03:28,000
השקיות היו כל כך עבות.

43
00:03:28,000 --> 00:03:34,000
כל שקית שקלה אולי חמישה הקטוגרמים.

44
00:03:34,000 --> 00:03:39,000
נייר ממש עבה. הם שקלו את זה בדיוק כמו תרופה, לפי גרם.

45
00:03:39,000 --> 00:03:42,000
הוא היה חבר טוב מאוד שלי.

46
00:03:42,000 --> 00:03:44,000
אמרתי לו, זה בטח לא בסדר.

47
00:03:44,000 --> 00:03:49,000
הוועדה הזאת שיושבת שם, הם אחראים על זה.

48
00:03:49,000 --> 00:03:52,000
הם בטח מרוויחים הרבה כסף.

49
00:03:52,000 --> 00:03:58,000
הם טוענים חמישים קילו קמח. הם מוכרים רק שלושים או שלושים וחמישה.

50
00:03:58,000 --> 00:04:01,000
הם מוכרים עשרים קילו קמח.

51
00:04:01,000 --> 00:04:07,000
הנייר שהם טוענים שמוכרים שוקל יותר. הוא שוקל כמו זהב.

52
00:04:07,000 --> 00:04:12,000
החנות ההיא הייתה ממש איפה שגרנו.

53
00:04:12,000 --> 00:04:15,000
הוא גר ממש מולנו.

54
00:04:15,000 --> 00:04:22,000
אמרתי, באותו לילה אני פורץ.

55
00:04:22,000 --> 00:04:24,000
הוא אמר, אתה משוגע.

56
00:04:24,000 --> 00:04:28,000
אתה בא מהמחנה שבו עבדת עשרים מטרים מעוקבים של חול.

57
00:04:28,000 --> 00:04:30,000
אז אתה חזק בזרועות.

58
00:04:30,000 --> 00:04:33,000
כמו כורה אמיתי.

59
00:04:33,000 --> 00:04:35,000
בעטתי בזה.

60
00:04:35,000 --> 00:04:38,000
אני לא יודע איך קוראים לזה בשוודית.

61
00:04:38,000 --> 00:04:40,000
זה היה מנעול.

62
00:04:40,000 --> 00:04:43,000
אתה מכניס את זה, ואז המנעול היה בפנים.

63
00:04:43,000 --> 00:04:45,000
מנעול תלייה או משהו כזה.

64
00:04:45,000 --> 00:04:47,000
כמו מנעול תלייה.

65
00:04:47,000 --> 00:04:52,000
לקחתי חתיכת ברזל, הכנסתי אותה, וקרעתי את זה פתוח.

66
00:04:52,000 --> 00:04:54,000
אז זה נגמר. גישה חופשית.

67
00:04:54,000 --> 00:04:57,000
אז היו חביות שמן.

68
00:04:57,000 --> 00:04:59,000
השמן היה כמו שמן סמיך.

69
00:04:59,000 --> 00:05:01,000
שחור.

70
00:05:01,000 --> 00:05:04,000
הבאנו מיכל מהבית.

71
00:05:04,000 --> 00:05:06,000
וקמח.

72
00:05:06,000 --> 00:05:09,000
הם נכנסו ושאלו מה לקחנו.

73
00:05:09,000 --> 00:05:18,000
כתוב בתלמוד שאם אתה גונב מגנב, לא תיענש.

74
00:05:18,000 --> 00:05:21,000
זה נכון.

75
00:05:21,000 --> 00:05:24,000
הם גונבים ממך, ואני גונב מהם.

76
00:05:24,000 --> 00:05:26,000
אין עונש.

77
00:05:26,000 --> 00:05:35,000
האכלתי את הדודים שלי ואת המשפחה שלי.

78
00:05:35,000 --> 00:05:39,000
אז סיפקת להם אוכל? קמח ושמן?

79
00:05:39,000 --> 00:05:41,000
כן, סיפקתי להם.

80
00:05:41,000 --> 00:05:44,000
הם לא אמרו כלום.

81
00:05:44,000 --> 00:05:49,000
המפקח שהיו לו זכויות מסחר אמר שלא שמע כלום.

82
00:05:49,000 --> 00:05:51,000
הייתה פריצה אתמול בלילה.

83
00:05:51,000 --> 00:05:54,000
"לא שמעתי כלום. אני ישן כמו בול עץ."

84
00:05:54,000 --> 00:06:01,000
"אל תדאג ותדווח למשטרה, או שאתה מת," אמרתי.

85
00:06:01,000 --> 00:06:04,000
"לא, אני לא אעשה כלום. אני לא אדווח."

86
00:06:04,000 --> 00:06:08,000
"אז אולי הם ירעבו," הוא אמר.

87
00:06:08,000 --> 00:06:13,000
אז זה היה בגטו בנדין?

88
00:06:13,000 --> 00:06:22,000
ב-1943, זה היה משהו ביוני או יולי.

89
00:06:22,000 --> 00:06:30,000
כל היהודים היו צריכים להתאסף בנקודת האיסוף, והם לקחו את הוריי.

90
00:06:30,000 --> 00:06:34,000
לא יכולתי לקבל את זה. הם לקחו את הוריי.

91
00:06:34,000 --> 00:06:37,000
הכרתי מישהו שהיה שוטר יהודי.

92
00:06:37,000 --> 00:06:41,000
הוא היה בחור מאוד אדיב. שמו היה סולק דומב.

93
00:06:41,000 --> 00:06:46,000
אז שאלתי אותו. המשמרות... השומרים מתחלפים.

94
00:06:46,000 --> 00:06:49,000
אז הוא אמר, בסביבות שעה כזו וכזו.

95
00:06:49,000 --> 00:06:52,000
לא היו גרמנים, רק משטרה יהודית.

96
00:06:52,000 --> 00:06:57,000
ניגשתי ולקחתי את הוריי בזרועות.

97
00:06:57,000 --> 00:07:02,000
שוטר יהודי הגיע. "מה אתה עושה כאן?"

98
00:07:02,000 --> 00:07:05,000
"אני לוקח אותם." "אתה לא יכול לקחת אותם."

99
00:07:05,000 --> 00:07:09,000
הכיתי אותו, והוא דימם.

100
00:07:09,000 --> 00:07:13,000
אז לקחת את ההורים שלך מנקודת האיסוף?

101
00:07:13,000 --> 00:07:17,000
החבאתי אותם במרתף.

102
00:07:17,000 --> 00:07:24,000
רק פולנים שעבדו במכרות פחם גרו בגטו.

103
00:07:24,000 --> 00:07:27,000
לכל חדר היה מרתף.

104
00:07:27,000 --> 00:07:31,000
החבאתי אותם עד שהיו מוכנים.

105
00:07:31,000 --> 00:07:38,000
ההוא אמר אחרי שהם הלכו, 'פעם הבאה, אל תיקח עבודה כזאת.'

106
00:07:38,000 --> 00:07:45,000
'אני מקריב את חיי למען הוריי. לא תעצור אותי.'

107
00:07:45,000 --> 00:07:48,000
אז זה היה בקיץ 1943?

108
00:07:48,000 --> 00:07:56,000
1943. אמרתי להוריי, 'במוקדם או במאוחר, תהיה חיסול.'

109
00:07:56,000 --> 00:07:59,000
וכך קרה.

110
00:07:59,000 --> 00:08:01,000
האם אחיותיך היו גם בגטו?

111
00:08:01,000 --> 00:08:03,000
הן היו גם בגטו. כולם היו בגטו.

112
00:08:03,000 --> 00:08:05,000
האם הן כבר היו נשואות לפני המלחמה?

113
00:08:05,000 --> 00:08:08,000
כולן היו נשואות.

114
00:08:08,000 --> 00:08:11,000
אז מה קרה? הגטו חוסל בסופו של דבר.

115
00:08:11,000 --> 00:08:19,000
בסופו של דבר, בגטו, כל האחים היינו יחד.

116
00:08:19,000 --> 00:08:22,000
התחבאנו. היו לנו שני חדרים.

117
00:08:22,000 --> 00:08:27,000
שמנו ארון, לא ספה, ליד הדלת.

118
00:08:27,000 --> 00:08:31,000
שלא יראו. היו גם ילדים קטנים.

119
00:08:31,000 --> 00:08:33,000
אי אפשר להגיד לילדים קטנים לשתוק.

120
00:08:33,000 --> 00:08:36,000
הם בכו. הגרמנים נכנסו ולקחו אותם.

121
00:08:36,000 --> 00:08:47,000
שלושה ימים היינו שם. הם לקחו אותנו ושלחו אותנו לאושוויץ.

122
00:08:47,000 --> 00:08:50,000
האם כל מי שהיה בבית נלקח?

123
00:08:50,000 --> 00:08:53,000
כולנו. כל מי שהיה באושוויץ.

124
00:08:53,000 --> 00:08:58,000
ואבי אמר, 'חיים דוד, אתה חייב לדאוג לגיסיך.'

125
00:08:58,000 --> 00:09:04,000
היית במחנה עבודה. אתה יודע מה לעשות.

126
00:09:04,000 --> 00:09:11,000
אתה חזק. תסתדר.

127
00:09:11,000 --> 00:09:16,000
בעזרת השם, תשמור עליהם.

128
00:09:16,000 --> 00:09:20,000
אסור לך לשכוח את משפחתך לעולם.

129
00:09:20,000 --> 00:09:22,000
מתי הוא אמר את זה?

130
00:09:22,000 --> 00:09:26,000
כשהגענו לאושוויץ. ברמפה.

131
00:09:26,000 --> 00:09:30,000
האם ידעתם מה משמעות אושוויץ?

132
00:09:30,000 --> 00:09:34,000
כבר שמענו על זה.

133
00:09:34,000 --> 00:09:36,000
זה לא היה רחוק משם.

134
00:09:36,000 --> 00:09:38,000
האם ידעתם איזה סוג של מחנה זה היה?

135
00:09:38,000 --> 00:09:42,000
כן, ידענו שזה מחנה השמדה.

136
00:09:42,000 --> 00:09:45,000
הסוף.

137
00:09:45,000 --> 00:09:52,000
מה קרה אחרי שאביך אמר את זה?

138
00:09:52,000 --> 00:10:01,000
הייתה סלקציה. הם הפרידו נשים וגברים.

139
00:10:01,000 --> 00:10:08,000
נפרדתי מאמי, מאחיי ואחיותיי, ומאחייניי ואחייניותיי.

140
00:10:08,000 --> 00:10:12,000
אבי וגיסיי עמדו כולם יחד.

141
00:10:12,000 --> 00:10:15,000
גרמני הגיע עם מקל.

142
00:10:15,000 --> 00:10:19,000
'ימין' 'שמאל' 'ימין' 'שמאל'

143
00:10:19,000 --> 00:10:21,000
לא ידענו מה זה אומר.

144
00:10:21,000 --> 00:10:25,000
'ימין' פירושו צעירים.

145
00:10:25,000 --> 00:10:32,000
'שמאל' היה למבוגרים, לילדים.

146
00:10:32,000 --> 00:10:34,000
כך זה היה.

147
00:10:34,000 --> 00:10:38,000
אז הגענו לבירקנאו.

148
00:10:38,000 --> 00:10:41,000
שני גיסיי.

149
00:10:41,000 --> 00:10:46,000
אמרתי לאחד הגיסים, לרוזנבלום ולאברמצ'יק.

150
00:10:46,000 --> 00:10:50,000
'אני לא אשאר כאן 24 שעות.'

151
00:10:50,000 --> 00:10:52,000
"למה?" הם אמרו.

152
00:10:52,000 --> 00:10:54,000
"זו עבודה מטופשת."

153
00:10:54,000 --> 00:10:58,000
"אתה צריך להפוך את המעיל המהודק שקיבלת."

154
00:10:58,000 --> 00:11:02,000
"אתה צריך לשים בו חול ולשים אותו על הערימה ההיא."

155
00:11:02,000 --> 00:11:04,000
"ואז אתה מושך אותו בחזרה."

156
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
"מטופש. אתה לא עושה כלום."

157
00:11:07,000 --> 00:11:09,000
"זו עבודה חסרת משמעות."

158
00:11:09,000 --> 00:11:13,000
"פסיכולוגית, הם רוצים לשבור אותך."

159
00:11:13,000 --> 00:11:19,000
בצריפים ההם, זה היה לסוסים, אורווה.

160
00:11:19,000 --> 00:11:24,000
זה היה ארוך, דרגשים לשנים עשר אנשים.

161
00:11:24,000 --> 00:11:26,000
זה היה אך ורק בפקודה.

162
00:11:26,000 --> 00:11:28,000
כולם היו צריכים להסתובב לצד שמאל.

163
00:11:28,000 --> 00:11:30,000
כולם היו צריכים להסתובב לצד ימין.

164
00:11:30,000 --> 00:11:33,000
-היה כל כך צפוף. -כל כך צפוף.

165
00:11:33,000 --> 00:11:38,000
קיבלנו חתיכת לחם ותה בבוקר.

166
00:11:38,000 --> 00:11:41,000
וקצת מרק בערב. זה היה כל האוכל.

167
00:11:41,000 --> 00:11:48,000
אז אמרתי לגיסי, "אני אקח את העבודה הראשונה שהם מחפשים."

168
00:11:48,000 --> 00:11:52,000
זה לא היה יותר מעשרה או שנים עשר ימים.

169
00:11:52,000 --> 00:11:57,000
קראתי קודם, "אנחנו צריכים חייטים אמיתיים."

170
00:11:57,000 --> 00:12:00,000
"עבודת תפירה אישית."

171
00:12:00,000 --> 00:12:02,000
"עבודה עדינה."

172
00:12:02,000 --> 00:12:08,000
"למי שאינו חייט, יש את הקרמטוריום."

173
00:12:08,000 --> 00:12:10,000
"הם יורעלו בגז."

174
00:12:10,000 --> 00:12:18,000
גם בבנדין, הייתה תעשיית בגדים גדולה.

175
00:12:18,000 --> 00:12:21,000
לא עבודת תפירה אישית.

176
00:12:21,000 --> 00:12:24,000
-כל כך מהר, אפשר לומר. -מוכן מראש.

177
00:12:24,000 --> 00:12:29,000
תפור מוכן, לא עשוי גרוע.

178
00:12:29,000 --> 00:12:32,000
אפילו הם פחדו ללכת.

179
00:12:32,000 --> 00:12:35,000
אמרתי שאני לא מפחד ללכת. חיים פעם אחת, לא יותר.

180
00:12:35,000 --> 00:12:39,000
לא חיים פעמיים. פעם אחת מספיקה.

181
00:12:39,000 --> 00:12:41,000
-נרשמת ל... -כן, כן.

182
00:12:41,000 --> 00:12:44,000
לקחתי את שניהם איתי. אחד לא רצה ללכת.

183
00:12:44,000 --> 00:12:46,000
הוא היה מאוד דתי. "אני לא יודע לתפור."

184
00:12:46,000 --> 00:12:49,000
"אני יודע לתפור!"

185
00:12:49,000 --> 00:12:51,000
הגענו לאושוויץ.

186
00:12:51,000 --> 00:13:00,000
זה היה בדיוק כמו בבירקנאו.

187
00:13:00,000 --> 00:13:05,000
עם מיטות. כל אחד קיבל מיטה עם לוקר.

188
00:13:05,000 --> 00:13:08,000
לא היה לך מה לשים בלוקר.

189
00:13:08,000 --> 00:13:13,000
קיבלנו בגדים חדשים. בגדים מפוספסים.

190
00:13:13,000 --> 00:13:18,000
"בסדר, אנחנו נכנסים."

191
00:13:18,000 --> 00:13:22,000
והייתה מסדר. המסדר לא היה כמו בבירקנאו.

192
00:13:22,000 --> 00:13:25,000
בבירקנאו, מסדר יכול היה להימשך שעתיים, שלוש, עשר, או ארבע שעות.

193
00:13:25,000 --> 00:13:27,000
זה היה חמש דקות.

194
00:13:27,000 --> 00:13:33,000
הקצין מגיע, למשל, 355.

195
00:13:33,000 --> 00:13:39,000
הוא ספר אותם כשהם עברו את האס-אס. הם עברו את האס-אס ונאמר להם לעבוד.

196
00:13:39,000 --> 00:13:42,000
ומי הלך לעבודה?

197
00:13:42,000 --> 00:13:46,000
גיסי הלך בערב. אני הייתי אמור ללכת למשמרת יום.

198
00:13:46,000 --> 00:13:50,000
הוא הגיע בבוקר.

199
00:13:50,000 --> 00:13:57,000
אז קיבלנו לחם, חתיכת חמאה – לא, לא חמאה, מרגרינה.

200
00:13:57,000 --> 00:14:00,000
קצת ריבה.

201
00:14:00,000 --> 00:14:03,000
בלעתי את זה. זה בבטן שלי ואף אחד לא יכול לגנוב את זה ממני.

202
00:14:03,000 --> 00:14:07,000
מבפנים, זה גמור. אכלתי הכל.

203
00:14:07,000 --> 00:14:09,000
גיסי אמר, "אסור לך לאכול את זה."

204
00:14:09,000 --> 00:14:14,000
אמרתי, "אדאג לזה כשזה יקרה."

205
00:14:14,000 --> 00:14:17,000
כמה רחוק הייתה הסדנה של החייט?

206
00:14:17,000 --> 00:14:21,000
באותו צריף. זה היה באותו בניין.

207
00:14:21,000 --> 00:14:26,000
לא היינו צריכים ללכת רחוק.

208
00:14:26,000 --> 00:14:34,000
בקומת הקרקע, היה מתקן חיטוי.

209
00:14:34,000 --> 00:14:39,000
כן, נכון. מי שמגיע חייב לעשות את זה.

210
00:14:39,000 --> 00:14:42,000
לאנשים או לבגדים?

211
00:14:42,000 --> 00:14:44,000
הבגדים.

212
00:14:44,000 --> 00:14:48,000
הם באו אלינו, כדי שנוכל לעשות את זה.

213
00:14:48,000 --> 00:14:50,000
שאלתי את גיסי, "מה אתה עושה?"

214
00:14:50,000 --> 00:14:54,000
הוא אמר, "אני קאפו. הוא רק נלחם."

215
00:14:54,000 --> 00:14:56,000
הקאפו הכה אותך בבטן.

216
00:14:56,000 --> 00:15:00,000
"אתה לא יכול להחזיק מחט תפירה ביד."

217
00:15:00,000 --> 00:15:04,000
"אני אתקן את זה."

218
00:15:04,000 --> 00:15:07,000
עליתי.

219
00:15:07,000 --> 00:15:09,000
הוא שאל מאיפה באתי.

220
00:15:09,000 --> 00:15:11,000
הוא ניגש אליי ואמר, "מאיפה אתה?"

221
00:15:11,000 --> 00:15:13,000
"קליינמנגלסדורף."

222
00:15:13,000 --> 00:15:17,000
הוא היה מקליינמנגלסדורף, כמו סטוקהולמי בפלורידה.

223
00:15:17,000 --> 00:15:19,000
הוא אמר, "אני מסטוקהולם."

224
00:15:19,000 --> 00:15:22,000
סטוקהולם זה בדיוק המקום שבו הוא מרגיש בבית.

225
00:15:22,000 --> 00:15:26,000
הוא אמר, "אתה לך הצידה. כל השאר הולכים לעבודה."

226
00:15:26,000 --> 00:15:32,000
כל המכרים שלי מהעיר שלי ריחמו עליי, הם חשבו.

227
00:15:32,000 --> 00:15:34,000
שיכו אותי למוות.

228
00:15:34,000 --> 00:15:38,000
לא אמרתי, כי שיקרתי לו.

229
00:15:38,000 --> 00:15:44,000
אז הוא סיפר לי. הוא עבד שם ב-1938 או 1935.

230
00:15:44,000 --> 00:15:47,000
הוא כבר עבד שם על האוטובאן.

231
00:15:47,000 --> 00:15:49,000
הוא שאל אותי מאיפה באתי.

232
00:15:49,000 --> 00:15:51,000
אמרתי, "בנינו את זה ואת זה."

233
00:15:51,000 --> 00:15:53,000
הוא אמר שזה נכון.

234
00:15:53,000 --> 00:15:59,000
אותו מהנדס אזרחי, הוא הגיע עם מעיל שחור וכובע ענק.

235
00:15:59,000 --> 00:16:04,000
קראנו לו "גאלור", כמו כומר.

236
00:16:04,000 --> 00:16:06,000
אז היו לכם מכרים משותפים?

237
00:16:06,000 --> 00:16:09,000
מכרים משותפים. הוא אמר, "אני לא משקר לו."

238
00:16:09,000 --> 00:16:14,000
הוא אמר, "אתה לא צריך לעבוד שם למטה, אתה צריך לעבוד במיון."

239
00:16:14,000 --> 00:16:16,000
"מה זה מיון?"

240
00:16:16,000 --> 00:16:21,000
הוא שאל אם אני רעב. אמרתי, "מי לא רעב? אני תמיד רעב."

241
00:16:21,000 --> 00:16:26,000
הוא נתן לי לחם אס-אס, חתיכת לחם, עם חתיכת נקניק.

242
00:16:26,000 --> 00:16:31,000
הוא אמר, "אתה יכול לקחת חצי לחם בשביל הנקניק שלי."

243
00:16:31,000 --> 00:16:37,000
עליתי. אלה היו הגרמנים הזקנים שהיו עדי יהוה.

244
00:16:37,000 --> 00:16:43,000
ואז היה יהודי שהיה מהולנד.

245
00:16:43,000 --> 00:16:46,000
הוא אמר שהוא היה מיליונר בהולנד.

246
00:16:46,000 --> 00:16:49,000
הוא היה בעל חברת פרוות באמסטרדם.

247
00:16:49,000 --> 00:16:52,000
אני לא זוכר את שמו.

248
00:16:52,000 --> 00:16:55,000
הוא היה בן 40.

249
00:16:55,000 --> 00:17:01,000
ראיתי אותו יורד מתחת לשולחן ולובש חולצה.

250
00:17:01,000 --> 00:17:05,000
לעולם לא אשכח אם אחיה או מתי אמות.

251
00:17:05,000 --> 00:17:07,000
חולצה לבנה.

252
00:17:07,000 --> 00:17:13,000
חשבתי שיש מיליון חולצות, למה הוא לקח דווקא את זו?

253
00:17:13,000 --> 00:17:16,000
אז אמרתי לגיסי, נראה לי שהפסדתי את המסדר.

254
00:17:16,000 --> 00:17:20,000
אחרי המסדר, אני תכף אהיה שם. 'לאן אתה הולך?' הוא אמר.

255
00:17:20,000 --> 00:17:23,000
'אני צריך לעשות משהו.'

256
00:17:23,000 --> 00:17:26,000
אז הוא הגיע לצריף.

257
00:17:26,000 --> 00:17:31,000
אני חושב שזה היה 95 או 96. אני לא זוכר איזה צריף.

258
00:17:31,000 --> 00:17:38,000
הבחורים שעבדו שם נקראו וולגות. הם עבדו עבור יחידת קומנדו שנקראה וולגות.

259
00:17:38,000 --> 00:17:43,000
מהביוב, הם הולכים להרעיל את הגרמנים על זה.

260
00:17:43,000 --> 00:17:46,000
הם בישלו או משהו.

261
00:17:46,000 --> 00:17:50,000
הם היו צריכים לרתך עם גז, הכל.

262
00:17:50,000 --> 00:17:54,000
היו שם הרבה אזרחים, פולנים, גרמנים.

263
00:17:54,000 --> 00:17:57,000
הם עשו איתם עסקים.

264
00:17:57,000 --> 00:18:01,000
אתה נכנס ושואל אותם, 'מה יש לכם למכירה?' 'איפה אתה עובד?'

265
00:18:01,000 --> 00:18:05,000
'אני עובד בתפירה.' 'יש לך חולצות או סוודרים?'

266
00:18:05,000 --> 00:18:07,000
'כן.'

267
00:18:07,000 --> 00:18:12,000
אבא שלי תמיד אמר לי, 'לקוח אומר לך מה אתה צריך לעשות.'

268
00:18:12,000 --> 00:18:16,000
'אתה צריך לדאוג יותר.'

269
00:18:16,000 --> 00:18:19,000
'לקוח מלמד אותך מה לעשות.'

270
00:18:19,000 --> 00:18:21,000
אתה צריך לתרגם את זה.

271
00:18:21,000 --> 00:18:25,000
'לקוח מלמד אותך מה לקנות.'

272
00:18:25,000 --> 00:18:28,000
הוא בא ואומר, 'ז'קט כחול.'

273
00:18:28,000 --> 00:18:30,000
'אתה צריך לקנות ז'קט כחול.'

274
00:18:30,000 --> 00:18:33,000
'אם הוא רוצה את זה, הוא צריך לקבל את זה.'

275
00:18:33,000 --> 00:18:36,000
'הוא אמר שהוא רוצה את החולצות.'

276
00:18:36,000 --> 00:18:39,000
אלה היו אנשים שבאו מחוץ למחנה.

277
00:18:39,000 --> 00:18:41,000
הם עבדו מחוץ למחנה.

278
00:18:41,000 --> 00:18:45,000
הם היו אלה שרצו לעשות איתם עסקים.

279
00:18:45,000 --> 00:18:47,000
הם רצו חולצה.

280
00:18:47,000 --> 00:18:49,000
'יש לי חולצה. כמה תיתן לי?'

281
00:18:49,000 --> 00:18:51,000
אז הוא נתן לי חמש, שש חולצות.

282
00:18:51,000 --> 00:18:53,000
'אתמול קיבלתי עשר.'

283
00:18:53,000 --> 00:18:55,000
'גם אתה תקבל עשר.'

284
00:18:55,000 --> 00:18:57,000
'אני הולך להשיג את זה.'

285
00:18:57,000 --> 00:19:04,000
'אתה יודע שאני ספק.'

286
00:19:04,000 --> 00:19:07,000
'הוא קונה.'

287
00:19:07,000 --> 00:19:12,000
אז אני אומר לגיסי: ממחר:

288
00:19:12,000 --> 00:19:15,000
'אלוהים, אתה רוצה אותי?'

289
00:19:15,000 --> 00:19:17,000
'האם יהיה לך את זה?'

290
00:19:17,000 --> 00:19:18,000
'זה הספיק.'

291
00:19:18,000 --> 00:19:21,000
'זה יספיק כמה שתרצה.'

292
00:19:21,000 --> 00:19:25,000
'אז חולצה הייתה שווה עשר סיגריות.'

293
00:19:25,000 --> 00:19:26,000
'אבל לא עישנת?'

294
00:19:26,000 --> 00:19:28,000
'לא עישנתי באותו זמן.'

295
00:19:28,000 --> 00:19:30,000
'השתמשת בסיגריות למשהו אחר.'

296
00:19:30,000 --> 00:19:32,000
'קניתי לחם, קניתי משהו.'

297
00:19:32,000 --> 00:19:34,000
'כמה עלה לחם?'

298
00:19:34,000 --> 00:19:37,000
'לחם עלה ארבע, חמש סיגריות.'

299
00:19:37,000 --> 00:19:38,000
'כיכר שלמה?'

300
00:19:38,000 --> 00:19:40,000
'כיכר שלמה.'

301
00:19:40,000 --> 00:19:42,000
מאיפה השגת כיכר לחם?

302
00:19:42,000 --> 00:19:43,000
זה היה זמין.

303
00:19:43,000 --> 00:19:48,000
עובדי מאפייה גנבו אותם, הם עבדו ב...

304
00:19:48,000 --> 00:19:50,000
הכל היה זמין.

305
00:19:50,000 --> 00:19:53,000
כל מה שרצית, אפילו מטבע.

306
00:19:53,000 --> 00:19:54,000
מאיפה השגת מטבע?

307
00:19:54,000 --> 00:19:57,000
כל המטבעות היו זמינים.

308
00:19:57,000 --> 00:20:03,000
באושוויץ הייתה יחידת קומנדו שנקראה קנדה.

309
00:20:03,000 --> 00:20:06,000
זו הייתה קנדה, שם אנשים עבדו.

310
00:20:06,000 --> 00:20:12,000
אנשים הגיעו מהבית, היית צריך לקחת דברים מהכיסים שלהם.

311
00:20:12,000 --> 00:20:17,000
הם מינו זהב לזהב, כסף לכסף.

312
00:20:17,000 --> 00:20:21,000
חלק שמרו...

313
00:20:21,000 --> 00:20:24,000
עבדת וגם אכלת לחם.

314
00:20:24,000 --> 00:20:26,000
זה מה שאבא שלי אמר.

315
00:20:26,000 --> 00:20:28,000
אם עבדת כאופה, אף פעם לא היית רעב.

316
00:20:28,000 --> 00:20:31,000
אז עשית עסקים עם קומנדו קנדה?

317
00:20:31,000 --> 00:20:34,000
לא, הם לא היו איתנו, הם היו במקום אחר.

318
00:20:34,000 --> 00:20:36,000
הם הבריחו את זה פנימה.

319
00:20:36,000 --> 00:20:39,000
יכולת לקנות את זה, היו אנשים שעבדו.

320
00:20:39,000 --> 00:20:41,000
איפה היה קומנדו קנדה?

321
00:20:41,000 --> 00:20:44,000
קומנדו קנדה היה בבירקנאו, זה היה בבירקנאו.

322
00:20:44,000 --> 00:20:47,000
וזה היה באושוויץ?

323
00:20:47,000 --> 00:20:49,000
כן, הייתי באושוויץ.

324
00:20:49,000 --> 00:20:51,000
אז.

325
00:20:51,000 --> 00:20:54,000
באותו יום קניתי חולצה.

326
00:20:54,000 --> 00:20:56,000
אמרתי שיש לי עשרה סיגריות.

327
00:20:56,000 --> 00:20:58,000
היו לי שתי סיגריות.

328
00:20:58,000 --> 00:21:01,000
לא, קיבלתי שלוש סיגריות, גיסי.

329
00:21:01,000 --> 00:21:07,000
ובאותו זמן, מקרקוב, מפלאשוב, מגיע...

330
00:21:07,000 --> 00:21:12,000
קומנדו, איש בשם רומן פייק.

331
00:21:12,000 --> 00:21:14,000
הוא היה סדרן צריף.

332
00:21:14,000 --> 00:21:16,000
ככה קוראים לו בשוודית.

333
00:21:16,000 --> 00:21:18,000
הוא היה שירות פנימי?

334
00:21:18,000 --> 00:21:20,000
בבירקנאו.

335
00:21:20,000 --> 00:21:22,000
הוא הביא אוכל, הכל.

336
00:21:22,000 --> 00:21:25,000
מיד התיידדתי עם האיש הזה.

337
00:21:25,000 --> 00:21:28,000
אני אומר שהוא ישר.

338
00:21:28,000 --> 00:21:31,000
אתה לא יכול להביא את הסיגריות איתך.

339
00:21:31,000 --> 00:21:33,000
אז אני יודע את זה, רומן.

340
00:21:33,000 --> 00:21:36,000
אתה תיתן את זה, תהיה השותף שלי.

341
00:21:36,000 --> 00:21:39,000
אני גונב וגם אתה תקבל.

342
00:21:42,000 --> 00:21:45,000
בסדר, היינו שם יחד, שוודיה עד 1945.

343
00:21:45,000 --> 00:21:48,000
בסביבות אותו זמן, גיסי היה חולה.

344
00:21:48,000 --> 00:21:51,000
הוא חלה בטיפוס.

345
00:21:51,000 --> 00:21:55,000
הוא היה צריך ללכת ל...

346
00:21:55,000 --> 00:21:58,000
...המרפאה.

347
00:21:58,000 --> 00:22:00,000
הוא לא חזר.

348
00:22:00,000 --> 00:22:03,000
והייתי לבד.

349
00:22:03,000 --> 00:22:05,000
לא ידעתי מה לעשות.

350
00:22:05,000 --> 00:22:07,000
לבד לגמרי, כלום.

351
00:22:07,000 --> 00:22:09,000
"ואז בא אליי איש."

352
00:22:09,000 --> 00:22:14,000
"הוא אומר שפגש בחורה."

353
00:22:14,000 --> 00:22:16,000
מהעיר שלי.

354
00:22:16,000 --> 00:22:20,000
ואומר שאחותי בחיים.

355
00:22:20,000 --> 00:22:22,000
"איזו מהן?"

356
00:22:22,000 --> 00:22:25,000
"הצעירה, רייזל."

357
00:22:25,000 --> 00:22:27,000
"הוא ידע שהיא בחיים, הוא היה..."

358
00:22:27,000 --> 00:22:30,000
"הוא גם עבד ביוניון."

359
00:22:30,000 --> 00:22:32,000
"יוניון, זה מפעל התחמושת."

360
00:22:32,000 --> 00:22:35,000
"זה היה עם גברים."

361
00:22:35,000 --> 00:22:37,000
"וביקשתי ממנו, לך תשאל אותה."

362
00:22:37,000 --> 00:22:40,000
"אני אשלח לה סיגריות."

363
00:22:40,000 --> 00:22:44,000
"הוא כתב, ואז הוא הופיע."

364
00:22:44,000 --> 00:22:49,000
הוא לא יכול לומר איפה ראה אותה.

365
00:22:49,000 --> 00:22:51,000
והאיש הזה היה מאוד ישר.

366
00:22:51,000 --> 00:22:55,000
מאוד, הוא היה לקוח שלנו בעצם, לפני המלחמה.

367
00:22:55,000 --> 00:22:57,000
הוא היה מסטארנו.

368
00:22:57,000 --> 00:23:01,000
ועזרתי לו מאוד.

369
00:23:01,000 --> 00:23:04,000
צעיף.

370
00:23:04,000 --> 00:23:05,000
"הוא יכול היה למכור את זה."

371
00:23:05,000 --> 00:23:07,000
עזרתי לו מאוד.

372
00:23:07,000 --> 00:23:13,000
אז עזרתי מאוד למכרים מהעיר שלי.

373
00:23:13,000 --> 00:23:19,000
אז אני יכולה לספר אירוע.

374
00:23:19,000 --> 00:23:26,000
"כשנכנסתי למחנה אחר עם בגדים."

375
00:23:26,000 --> 00:23:28,000
"אם מישהו היה צריך להחליף."

376
00:23:28,000 --> 00:23:31,000
"ואז פגשתי ילד שעזב."

377
00:23:31,000 --> 00:23:34,000
"הוא עבד במכרה פחם."

378
00:23:34,000 --> 00:23:36,000
"הוא חזר."

379
00:23:36,000 --> 00:23:39,000
"נתתי לו גרביים חמות."

380
00:23:39,000 --> 00:23:42,000
"נעליים, הכל."

381
00:23:42,000 --> 00:23:45,000
"אז עזרת להם?"

382
00:23:45,000 --> 00:23:47,000
"חלקתי."

383
00:23:47,000 --> 00:23:50,000
"לא הייתי אנוכית, אז הייתי צריכה לחלוק."

384
00:23:50,000 --> 00:23:56,000
"באושוויץ, פגשת צוענים?"

385
00:23:56,000 --> 00:23:58,000
"בבירקנאו."

386
00:23:58,000 --> 00:24:00,000
"ראיתי צוענים בצד השני."

387
00:24:00,000 --> 00:24:01,000
"ראית אותם שם."

388
00:24:01,000 --> 00:24:03,000
"הזכרת עדי יהוה, פגשת אותם?"

389
00:24:03,000 --> 00:24:05,000
"עדי יהוה היו שם באותו זמן."

390
00:24:05,000 --> 00:24:08,000
"הם לא רצו לדבר איתנו."

391
00:24:08,000 --> 00:24:12,000
"הם היו הרבה יותר מבוגרים, הם קיבלו חבילות מהבית."

392
00:24:12,000 --> 00:24:14,000
"הם קיבלו יחס טוב יותר?"

393
00:24:14,000 --> 00:24:18,000
"הם קיבלו יחס טוב יותר מיהודים."

394
00:24:18,000 --> 00:24:20,000
"האם ידעת באושוויץ?"

395
00:24:20,000 --> 00:24:23,000
"האם שמעת שמועות על מה שקורה מחוץ למחנה?"

396
00:24:23,000 --> 00:24:24,000
"כלום."

397
00:24:24,000 --> 00:24:26,000
"על המלחמה, איך המלחמה מתנהלת?"

398
00:24:26,000 --> 00:24:37,000
"ידענו שיש חדר נוער בבירקנאו."

399
00:24:37,000 --> 00:24:44,000
"הם עבדו בחדר המטען, היהודים."

400
00:24:44,000 --> 00:24:52,000
"והייתה התקוממות."

401
00:24:52,000 --> 00:24:55,000
"אלה שעבדו בקרמטוריום?"

402
00:24:55,000 --> 00:24:58,000
"כן, שמענו את זה."

403
00:24:58,000 --> 00:25:01,000
"שמעתם על ניסויים רפואיים?"

404
00:25:01,000 --> 00:25:03,000
"שמענו על זה, ידענו."

405
00:25:03,000 --> 00:25:06,000
"היה בחור מבלגיה."

406
00:25:06,000 --> 00:25:10,000
"הוא היה בבלוק שלנו, לקחו אותו."

407
00:25:10,000 --> 00:25:12,000
"מה עשו?"

408
00:25:12,000 --> 00:25:16,000
"הוא חזר בדיוק כשסיים."

409
00:25:16,000 --> 00:25:19,000
"הוא היה אדיש, כלום."

410
00:25:19,000 --> 00:25:26,000
"אחרי כמה חודשים, הוא השתנה ממש כמו אישה."

411
00:25:26,000 --> 00:25:31,000
"הוא התחיל לגדל שדיים."

412
00:25:31,000 --> 00:25:33,000
"הוא עבר איזשהו טיפול."

413
00:25:33,000 --> 00:25:34,000
"כן."

414
00:25:34,000 --> 00:25:37,000
"אתה בעצמך חלית פעם?"

415
00:25:37,000 --> 00:25:39,000
"טפו, לא."

416
00:25:39,000 --> 00:25:41,000
"אלה שחלו, מה קרה להם?"

417
00:25:41,000 --> 00:25:47,000
"הם לא רצו ללכת למרפאה."

418
00:25:47,000 --> 00:25:53,000
"כי הם ידעו שאם ילכו למרפאה, הם לא יחזרו."

419
00:25:53,000 --> 00:25:55,000
"נשארת עם רומן פייג?"

420
00:25:55,000 --> 00:25:58,000
"כן, נשארתי עם רומן פייג כל הדרך."

421
00:25:58,000 --> 00:26:01,000
"כל הדרך, עד מאוחר יותר."

422
00:26:01,000 --> 00:26:06,000
"היה משהו, מה ששמעתם חוץ מהקרמטוריום, בבירקנאו?"

423
00:26:06,000 --> 00:26:10,000
"התנגדות אחרת או משהו?"

424
00:26:10,000 --> 00:26:19,000
"זה מה שאני זוכר, זה היה 1944."

425
00:26:19,000 --> 00:26:21,000
"מה קרה אז?"

426
00:26:21,000 --> 00:26:29,000
"חמש משאיות הגיעו לאושוויץ, לא לבירקנאו, לאושוויץ."

427
00:26:29,000 --> 00:26:38,000
"הם אספו מדים עם דרישה."

428
00:26:38,000 --> 00:26:44,000
"העמסנו אותם, והם לא נלחמו, האס-אס."

429
00:26:44,000 --> 00:26:49,000
"עם שוטים כל כך גדולים, 'כינה, כינה, מהר, מהר, מהר, מהר.'"

430
00:26:49,000 --> 00:26:58,000
"העמסנו מדים, מדים של נשים, גברים, אס-אס, רק אס-אס."

431
00:26:58,000 --> 00:27:03,000
"אז התברר שהם היו פרטיזנים."

432
00:27:03,000 --> 00:27:05,000
"המדים."

433
00:27:05,000 --> 00:27:08,000
"הם יכלו להיות מובאים למחנה במשאיות."

434
00:27:08,000 --> 00:27:13,000
"הם בטח היו מושלמים, כדי להשיג דרישות מושלמות או מזויפות."

435
00:27:13,000 --> 00:27:16,000
"הניירות, המסמכים."

436
00:27:16,000 --> 00:27:22,000
"והם הביאו מדים כדי להשתמש בהם כפרטיזנים."

437
00:27:22,000 --> 00:27:24,000
"1944."

438
00:27:24,000 --> 00:27:26,000
"זה היה 1944."

439
00:27:26,000 --> 00:27:28,000
"מתי חוסל המחנה?"

440
00:27:28,000 --> 00:27:31,000
"המחנה ב-45', ינואר 45'."

441
00:27:31,000 --> 00:27:33,000
"מה קרה אז, אתה יכול לספר?"

442
00:27:33,000 --> 00:27:39,000
"מה שקרה זה שהקאפו איגנץ אמר לי, 'אנחנו עוברים מכאן.'"

443
00:27:39,000 --> 00:27:42,000
"מכיוון שהיית כל כך אדיב, עזרתי לו עם שנאפס."

444
00:27:42,000 --> 00:27:44,000
"מה הייתה הלאום שלו, איגנץ?"

445
00:27:44,000 --> 00:27:45,000
"גרמני."

446
00:27:45,000 --> 00:27:46,000
"הוא היה גרמני."

447
00:27:46,000 --> 00:27:47,000
"פושע גרמני."

448
00:27:47,000 --> 00:27:49,000
"הוא היה משולש ירוק."

449
00:27:49,000 --> 00:27:51,000
"הוא היה שמן."

450
00:27:51,000 --> 00:27:53,000
"אבל היה לך קשר טוב איתו?"

451
00:27:53,000 --> 00:27:55,000
"טוב מאוד."

452
00:27:55,000 --> 00:28:03,000
"הוא התייחס אליי כמו לאסיר כשעבד באוטובאן."

453
00:28:03,000 --> 00:28:06,000
"הלכתי לאותו גיהינום כמוהו."

454
00:28:06,000 --> 00:28:11,000
"הם התייחסו אליו בדיוק כמו שאנחנו התייחסנו אליהם."

455
00:28:11,000 --> 00:28:14,000
"הוא אמר שהם יחסלו את המחנה."

456
00:28:14,000 --> 00:28:21,000
"אתה תלך עם עגלה שנושאת אספקה לגרמנים."

457
00:28:21,000 --> 00:28:23,000
"עגלה, כלומר כרכרה עם סוס?"

458
00:28:23,000 --> 00:28:27,000
"משטח רתום לסוס."

459
00:28:27,000 --> 00:28:32,000
"רומן ואני נסענו בעגלה הזאת."

460
00:28:32,000 --> 00:28:37,000
"הגענו לברסלאו."

461
00:28:37,000 --> 00:28:40,000
"איש אס-אס שתה איתו."

462
00:28:40,000 --> 00:28:43,000
"הוא היה שיכור אמיתי."

463
00:28:43,000 --> 00:28:46,000
"מעולם לא ראיתי מישהו כל כך שיכור בחיי."

464
00:28:46,000 --> 00:28:50,000
"מעולם לא ראיתי אדם שותה כך."

465
00:28:52,000 --> 00:28:55,000
הוא היה על העגלה לברסלאו?

466
00:28:55,000 --> 00:28:57,000
"כן, הוא היה."

467
00:28:57,000 --> 00:29:01,000
"השניים אמרו לי שהם עוזבים."

468
00:29:01,000 --> 00:29:05,000
"מהטרנספורט."

469
00:29:05,000 --> 00:29:12,000
"נסעתי לברסלאו ללקוח שלנו, יאן גודובסקי."

470
00:29:12,000 --> 00:29:16,000
"הוא כעס ואמר שאני לא צריכה להיות לבד בבית."

471
00:29:16,000 --> 00:29:19,000
"הגרמנים לא רוצים, אני לא סומך עליהם."

472
00:29:19,000 --> 00:29:22,000
אתה מתכוון שחיפשת את יאן גודובסקי בבנדין?

473
00:29:22,000 --> 00:29:25,000
"לא, בברסלאו."

474
00:29:25,000 --> 00:29:29,000
"הוא גר בברסלאו, בתחנה שלנו."

475
00:29:29,000 --> 00:29:33,000
"הוא לא רצה לקבל אותי, הוא שאל אם אני רוצה כסף."

476
00:29:33,000 --> 00:29:36,000
"אני לא יודע מה זה."

477
00:29:36,000 --> 00:29:40,000
"אז חזרנו."

478
00:29:40,000 --> 00:29:44,000
"חזרנו לרכבת."

479
00:29:44,000 --> 00:29:49,000
"אז יצאנו מ..."

480
00:29:49,000 --> 00:29:54,000
נכסה את זה בקלטת הבאה. זה סוף קלטת שתיים.